החינוך המשלב רואה בשותפים הרבים הכרח לחינוך המשלב. בלעדיהם, יהיה החינוך חלקי בלבד. תפיסת העולם של החינוך המשלב רואה במעגלים הנוספים העוטפים את התלמיד או התלמידה חלק משמעותי מתפיסת עולמו ומזהותו, ומתוך כך גם שותפים מלאים בחינוכו – בבית ובמסגרת החינוכית גם יחד, גם אם אינם נמצאים שם בפועל באופן מלא.
כתפיסה חינוכית המעמידה במרכזה את הדיאלוג והמפגש בין הזהויות, החותרת לחידוד הזהויות ולעיצוב השקפת עולם ושואפת ללימוד ולחיפוש מתמיד, ניתן לטעון שכל ניסיון "לסדר" את החינוך המשלב כולו בתיאוריה או להציגו באמצעות מספר מצומצם של היבטים במודל – נדונה לכישלון. אחד הקשיים המרכזיים שבהם נתקלנו בניסיון להעמיד את "מודל החינוך המשלב של מיתרים" הוא החיבור שבין הרוח והמעשה; בין האידיאולוגיה העומדת בבסיס החינוך המשלב ובין הצעדים החינוכיים המגוונים והתכניות השונות שפותחו ומתפתחות במוסדות החינוך המלווים על ידי מיתרים ומעניקות לאידיאולוגיה מבנה וצורה.
למרות כל האתגרים הללו והשאלות העומדות לפתחו של "מודל מיתרים" היה חשוב בעינינו לבנות מודל שיאפשר המשגה בהירה ונהירה של הרכיבים השונים המרכיבים את העשייה החינוכית רחבת הזרועות המתקיימת בשדות החינוך המשלב. אנו מאמינים שהמשגה זו תוכל לתרום תרומה משמעותית הן למסגרות החינוך המשלב שקיימות זה מכבר, והן למסגרות החינוך שימשיכו ויקומו בשנים הקרובות.
בעבור מוסדות החינוך הקיימים, יוכל מודל זה לעמוד כתמונת שיקוף לעשייה החינוכית שלהם, ולאפשר להם לבחון את העשייה החינוכית שלהם על ענפיה. הם יוכלו לבחון האמנם נשמר האיזון בין המרכיבים השונים, האם והיכן נדרשת העמקה ובירור, והיכן יש לתרגם את הרעיונות לכדי מעשים נוספים. עבור מוסדות חינוך חדשים, יוכל המודל לשמש מפת דרכים בתהליכי הבנייה וקביעת הנתיב בו ילכו.
בבסיס המודל לחינוך משלב של מיתרים עומדת ההנחה הבאה: "בחייהם של אנשי החינוך בחינוך המשלב יש שתי תנועות הכרחיות: האחת כלפי חוץ בשיח ובדיאלוג תמידי עם האחר, עם המגוון והריבוי. והשנייה כלפי פנים- המעבדת, בוחנת ולשה את אותם הדיאלוגים, את אותו המגוון לכדי תפיסת עולם של האינדיבידואל לאור עוגניו התרבותיים, המשפחתיים והקהילתיים". תפיסה זו, המתארת את החינוך המשלב כחינוך מורכב, היא המאפשרת את התנועה המתמדת פנימה והחוצה, החוצה ופנימה, המחברת בין הרוח והפרקטיקה, בין החזון הייחודי והמעשה החינוכי היום-יומי, המשפיע על כל תלמידה ותלמיד, על הצוות החינוכי, ואף על משפחות הקהילה המרכיבות את בתי הספר. תנועה זו נשמרת גם במודל שלפנינו, שכן בצד הקביעה של אבני היסוד של העשייה החינוכית כמו גם הזרימה המתמדת ביניהן, אין כאן ניסיון לכמת ולרדת לפרטים בכל הקשור לתרגום אותם יסודות לכדי עשייה של ממש. זאת מתוך הבנה שהמורכבות והדינמיות היא מציאות חיינו, ולכל זמן ועת, לכל מסגרת ומסגרת, לכל שלב ולשלב בהתפתחות המוסדית והחינוכית – האיזון והיחסיות המתאימה להם.
